סיפורים מהגינה

Image20240211161802

את לונה כלבלבונה אימצנו לפני שנה וחצי פצועה ועצבנית, טראומטית ותוקפנית, נובחת על שכנים ואורחים וחושפת שיניים כלפי עוברי אורח תמימים.

למרות שהיא עוד סובלת מכאבים ההתנהגות שלה השתפרה מאוד, רואים שיש לה ביטחון ובית, בעזרת תהליך אילוף ארוך עם דודו 

ועדיין בכל פעם שמגיעים אורחים היא מתערערת, מתמלאת בחרדה ומשתוללת עד שהיא נרגעת

וגם אז היא לא צפויה, תנועה קטנה של האורח והיא נבהלת, קופצת,

עד שהיא נרגעת שוב.

גם בחוץ היא לא צפויה- יכולה להיות הכי חמודה ומתוקה שבעולם ופתאום מישהו עושה תנועה שלא נראית לה טוב והיא נבהלת.

כשהיא רק איתנו, עם המשפחה, היא עדינה וחברותית, מבקשת מסאז כשכואב לה ומתפנקת.

בדרך כלל העיניים שלה רכות וטובות

חוץ משעות שבהן היא מתרחקת, לא רוצה שידברו איתה או שיגעו בה, זה קורה הרבה.

אז היא מתכנסת בעצמה, אם מדברים איתה היא מתעלמת, מפנה את המבט הצידה, אם בטעות נוגעים בה היא נוהמת.

אנחנו כבר יודעות לזהות את העיניים הנאטמות שלה ומניחות לה.

אולי כואב לה, אולי עולים לה זכרונות קשים, לא יודעת איך עובד מוח של כלבים.

בכל מקרה, רצינו לגדל גם כלבלב בריא, שנגדל אותו מגור לכלב

וכשהכלבה של חבר שלנו אילן המליטה גורים אנחנו קיבלנו את ניקו, פינצ’ר מעורב קטנטן ומתוק.

כשגור בריא פוגש כלבה חרדתית וטראומטית זה סיפור.

הוא מביא לה כדורים לשחק והיא חוששת ונמנעת.

הוא קופץ עליה ונושך לה באוזניים, בטעות נוגע גם בירך הפצועה שלה והיא בורחת.

בלילה הוא רוצה להתכרבל איתה ושוב נוגע בה והיא נרתעת.

כמובן שיש גם ענייני קנאה רגילים בין אחים-

אני מקפידה לתת להם חטיפים וליטופים באופן שווה

וניקו הקטנטן

כל הזמן רוצה מגע וחום ואהבה

רך ומתלטף ומבקש להיצמד בקולות של יללה – הוא מדבר בלי הפסקה!

לאט לאט מושך את לונה לשחק איתו

לפעמים הוא מתעקש חצי שעה, זורק לה כדורים ומתרוצץ סביבה בצהלות שמחות

עד שהיא מתרצית ונענית לו ומשחקת איתו משחקי כלבים.

יש לי הרגשה שבסוף יצליח לקטנוס החמוד הזה, לונה תלמד לראות שאין בו שום דבר מזיק

והיא תסכים לו- לשחק איתה, להתכרבל ולהיות אחים טובים ואוהבים.

לונה מלמדת אותי הרבה על טראומה והחלמה.

לסביבה יש השפעה גדולה על היכולת להשתקם, להאמין שוב שהעולם הוא טוב, שהעולם יכול להיות מקום בטוח.

התגובות הלא צפויות שלה הם טריגרים לטראומות.

זה יכול להיות צליל, רעש, ריח או תנועה

שמזכירות לה את הפגיעות שהיא עברה

היא מרגישה מאויימת ומתפרצת בלי שליטה.

ואנחנו מלמדות אותה עוד ועוד ביטחון, ככל שהקשר שלנו איתה בטוח יותר-

ככה היא יכולה לראות בעולם מקום בטוח.

ככה גם היא יכולה לראות טוב

בעולם ובגוף השבור שהיא חיה בו.

זכינו לאהוב.

גם אנחנו, בדומה לכלבים

כשחווים אירוע טראומטי הוא נשאר צרוב בגוף.

בריח,  צליל או תחושת מגע, באופן המבט על העולם.

לפעמים אנחנו פוגשים אדם שעבר טראומה ולא יודעים שהוא כזה.

הוא יכול להתעצבן אם נתקרב יותר מידי, 

להירתע ולהסתגר מרעש שלא קשור בכלל אלינו

ואנחנו לא נבין מה קרה.

בתקופה המורכבת הזאת אנשים רבים מחזיקים בגוף זכרונות טראומטיים פוצעים.

הדבר הכי חשוב להחלמה הוא תחושת ההבנה.

כשאדם פוסט טראומטי מרגיש לא מובן- קשה לו לשקם את האמון בעולם.

כחברה שעוברת תקופה טראומטית יש לנו הרבה כח לאפשר שיקום

ברגישות לתגובות שניראות לנו לא מותאמות,

בקבלה והכלה של הפרעות.

“לראות את האחר”-

זה הרבה מעבר לראיה הפיזית

כי בחוץ הכל ניראה רגיל- 

אין פציעות בגוף,

הן ניסתרות עמוק בנשמה.

לונה מלמדת אותי לראות אותה בקבלה ובלי תנאים.

דודו המאלף לימד אותנו שאחד הדברים הכי מעודדי שיקום הוא תקשורת וקשר עם הכלב.

כמה נכון איך שזה עובד

ואני לומדת מלונה גם על יחסים עם אנשים פצועים,

על התפקיד שלנו כחברה

ובטח על האפשרות להחלמה.

תודה דודו– דתנר אילוף כלבים על כל צעד בדרך.

אני רוצה לקבל תוכן שיעזור לי לראות
טוב יותר